בלאגן בחדר נוער יכול להוות עילה למריבה ברוב הבתים, מכיוון שהטעם של הילד וההורים שונה, וכן הרצונות שלהם לגבי מצב החדר.
בגיל ההתבגרות מתחיל מאבק בין ההורים לבין הילד לגבי המראה של החדר, העיצוב שלו, הסידור ומה לא. החדר של בני הנוער הוא אחד המקומות שבהם חשוב לו לשמור על הפרטיות שלו, וחשוב לו לבטא את הזהות האישית שלו, שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם טעמם של ההורים.
"*" אינדוקטור שדות חובה
הוא רוצה חדר שכולו שחור, עם פוסטרים של להקות מפחידות על הקירות, אתם רוצים שהחדר שלו יחזור להיות כחול עם עננים, הוא רוצה מפתח לחדר ופרטיות, אתם מפחדים ממה שהוא עלול להסתיר מכם, הוא רוצה לפזר את החפצים שלו בכל החדר, ואתם רק רוצים לדעת מה נקי ומה כבר צריך כביסה, מבלי להצטרך לרחרח כל פריט. הפער בין הרצונות של ההורים לאלו של המתבגרים גדול, ולכן חשוב לבחור נכון את הקרבות.
אז נכון שהוא רוצה קירות שחורים, אך חשוב להבין שמדובר בתקופה, וגם אנחנו חווינו אותה כשהיינו בני עשרה. מכיוון שסביר להניח שבין כה וכה הגישה שלכם לחדר שלו תהיה מאד מוגבלת בשנים הללו, שאלו את עצמכם עד כמה רחוק תרשו לו ללכת עם האמת העיצובית שלו – האם תגבילו את העיצוב לקירות, שאותם ניתן לצבוע מחדש בתום התקופה, או שתאפשרו לו לרהט מחדש את החדר כרצונו.
החדר של בן עשרה ממוצע נראה כמו אחרי סופת הוריקן – כל הבגדים על הרצפה, הנעליים בכל מקום, הספרים זרוקים בכל פינה ופינת המחשב מלאה באבק. בכל מעבר ליד החדר, ההורים שוקלים להזמין חיטוי, אבל הנער מתעקש שזה בסדר ושלא יגעו לו בדברים. אז מה עושים?
לא צריך לאפשר לחדר להפוך למזבלה, אבל הוא גם לא חייב לתפקד כחדר במוזיאון. בכדי למצוא את שביל הזהב, כדאי להציב בפני המתבגר שתי אפשרויות – האחת, הוא יסדר לבד את החדר אחת לתקופה כך שהסידור יתאים לתנאים שלכם, והשניה, שאתם תכנסו ותסדרו עבורו את החדר אחת לתקופה. סביר להניח שהוא יעדיף לקחת את העניינים לידיים, רק כדי שלא תכנסו להיכל ההתבגרות שלו.
המשימה הראשונה תהיה לאתר את מה שמלוכלך, שבור, קרוע, לא בשימוש, או לא שייך לחדר, ולהוציא אותו. לאחר שהערימה הראשונית תצא, כמות העומס בחדר תקטן ותוכלו לעבור למשימות הבאות.
בכדי לתת למתבגר את הכלים לסידור החדר שלו, כדאי לחלק את המשימה הגדולה למשימות קטנות יותר. כך למשל, כדאי לבקש ממנו למיין את הבגדים שלו לערימות של בגדים נקיים, דורשי כביסה, קרועים או קטנים ועוד. את המיון הזה ניתן להמשיך על פני הפריטים השונים בחדר, כך שבכל פעם הוא יוכל להשתלט על אפיק סידור אחד.
תוכלו לסייע למתבגר לרכוש את האחריות על הסדר בחדרו, אם תהיו שם כדי לענות על שאלות במידת הצורך, אם תתנו לו טיפים וכלים שיסייעו לו לעשות את הסדר, ואם תעודדו את ההתנהגות הזו באמצעות יצירת חיזוקים חיוביים כלפיה. אל תוותרו על הגבולות בתמורה לידידות מצד הילד, מכיוון שהרגלים שירכשו בגילאים הללו יסייעו לו בעתיד בביתו, במקום עבודתו ובחייו.
שאלו את הנער האם חסרים לו מקומות אחסון – יתכן שבעקבות השינוי בצרכים שלו, חסרים לו כעת מקומות שאליהם יוכל להחזיר דברים ולכן הכל מצוי בערימות במרכז החדר שלו. אם חסרים מקומות אחסון, שתפו אותו בבחירתם אם הוא מעוניין בכך.
אם החדר עמוס יתר על המידה וחלק מהפריטים בו אינם שייכים לנער או שהוא אינו מעוניין בהם, שקלו להעבירם למקום אחר כדי להקטין את כמות הפריטים שיוצרים בלאגן בחדר. כאשר יש פחות אלמנטים בחדר, הערימות קטנות וקנה המידה של הבלאגן קטן גם הוא.
חשוב להבין שאי אפשר להפוך נער בלאגניסט למסודר, אך כן אפשר לספק לו את התנאים הנאותים לסידור החדר, לסייע לו לרכוש הרגלים מועילים וליצור סידור חדר נוער שמונע על ידי היגיון פשוט ולכן קל לעקוב אחריו.
והכי חשוב – גבולות! הם אמנם מתבגרים אבל צריכים גבולות!
בהצלחה בגידול, ממני אמא ל-4
שרית גושן
"*" אינדוקטור שדות חובה
"*" אינדוקטור שדות חובה
